יש לך פוליסה ותיקה עם מקדם המרה מובטח ? המאמר הזה בשבילך

אחד מהחסכונות הפנסיוניים הנפוצים בשוק הינם פוליסת ביטוח לחסכון פנסיוני (מה שנכנה תמיד בשם הגנרי – ביטוח מנהלים) עם מקדם המרה מובטח .

מקדם ההמרה זהו מספר ידוע מראש שבו מחלקים את סך צבירת החסכון בפוליסה במועד היציאה לפנסיה וכך מחושבת הקצבה.

מאחר ובמשוואה זו המספר הזה נמצא במכנה הרי שככל שהוא קטן יותר ככה התוצאה של המשוואה קרי הפנסיה תהיה גדולה יותר.

המקדם מגלם את ההערכה של חברות הביטוח לתוחלת החיים הצפויה לחוסך נכון למועד שיווק הפוליסה .

למשל בשנים 91-01 שווקו פוליסות שבהן לחוסך זכר שיצא לפנסיה בגיל 67 היה מקדם המרה של 137.68 במסלול הקצבה הסטנדרטי.

כפי שידוע תוחלת החיים עלתה משמעותית בעשורים האחרונים וממשיכה לעלות , העלייה הזו מצדיקה את הגדלת המקדמים בכדי שיגלמו את העלייה הזו ושחברות הביטוח יוכלו לעמוד בתשלומים המתרבים לציבור הפורשים .

לרוב פוליסות הביטוח הקצבתיות ששווקו עד 2013 יש מקדם המרה מובטח. המשמעות היא שלמרות העלייה הידועה בתוחלת החיים החוסכים בפוליסות הללו יכולים להיות רגועים והמקדם שהוצע בפוליסה במועד השיווק המקורי שלה נשאר זהה .

בשל חשש של המפקח על הביטוח כי בעתיד חברות הביטוח לא יוכלו לעמוד בתשלומים לפורשים עם פוליסות המקדם המובטח בשל העלייה המתמדת בתוחלת החיים שיווק הפוליסות הללו נעצר ומ-2014 ואילך לא משווקות יותר ביטוחי מנהלים עם מקדם מובטח.

אם יש ברשותך פוליסה ותיקה שכזו עם מקדם מובטח בוודאי שמעתי לא פעם את ההמלצה המקצועית הנחרצת – בפוליסה עם מקדם מובטח כזה…לא לגעת !

על פניו נשמע הגיוני – בפוליסות הללו ובוודאי שבוותיקות שבהן יש מקדם מובטח ונמוך שהיום ניתן רק לחלום עליו , ניוד של הכספים מהפוליסות למוצר פנסיוני אחר לא ישמור על המקדם המובטח ומכאן ההמלצה שלא לגעת בחסכון – האמנם? 

אז זהו…שלא בהכרח

בואו ניקח לדוגמא פוליסה ששווקה בין השנים 91-01 . בחלק מהפוליסות הללו יש צבירות שהן הוניות בהגדרה או לחילופין קצבתיות אך הופקדו לפני שנת 2000 כך שהן הוניות בפועל.

ניקח פוליסה כזו לדוגמא עם צבירה של 1.5 מש"ח שמתוכן 500 אש"ח הופקדו לפני שנת 2000 – כלומר ישנה אפשרות למשוך אותם כהון ולא כקצבה בהכרח.

במקרה כזה לפורש יש אפשרות לבחור בין משיכה הונית של הצבירה הזו ובין המרתה לקצבה במקדם המובטח הנמוך – 137.68

ניקח לדוגמא מקרה שבו לפורש יש הכנסה נוספת מקצבה של 10,000 ₪ מעבר לקצבה הצפויה מהפוליסה .

במקרה כזה אם יחליט הפורש להמיר את אותם 500,000 ₪ לקצבה לפי המקדם הנמוך המובטח לו הוא יקבל תוספת קצבה של 3631 ₪ ברוטו, אך יש לזכור שמדובר בקצבה מזכה ולכן חייבת במס . בהנחה שלפורש פטור מינימלי של 14% מתקרת קצבה מזכה ( נתעלם לרגע מהגידולים העתידיים ) הרי שבמקרה זה יהיה מדובר בתוספת נטו של 2,505 ₪ בלבד.

אם יחליט הפורש למשוך את הכספים כהון פטור ולהפקידם מחדש בפוליסה חדשה עם המקדם שמשווק כיום בפוליסות הוא יוכל לקבל את אותו הסכום הקצבה – 2,500 ₪ ,אך הפעם מאחר ומדובר בכספים חדשים שהופקדו לפוליסה ישירות מהפורש מדובר בקצבה מוכרת פטורה ממס כך שסכום הקצבה ברוטו שווה לסכום נטו .

לכאורה הפורש אדיש בין 2 האפשרויות אולם ההבדל המשמעותי הוא במקרה פטירה . המקדם הנמוך המובטח בפוליסה הותיקה הינו במסלול ברירת המחדל בפוליסות מסוג זה שמקנה במקרה פטירה הבטחת השלמה ל-120 קצבאות למוטבי / יורשי הפורש.

המשמעות היא שבמקרה של פטירה בטרם עת לאחר תחילת קבלת הקצבה תשלים חברת הביטוח ליורשיו של הפורש את סכום הקצבה עד אך לא יותר מ-120 קצבאות סה"כ.

אם הפורש הלך לעולמו 5 שנים לאחר קבלת הקצבה הראשונה וקיבל לחשבונו כבר 60 קצבאות יורשיו יקבלו 60 קצבאות נוספות ו…זהו.

אם כך בדוגמא שלנו במקרה של פטירה לאחר פחות מ-10 שנים מיום קבלת הקצבה יקבלו הפורש או יורשיו 435,600 ברוטו .

במקרה של משיכה והפקדה לקצבה מוכרת מסלול הבטחת הקצבאות הינו ל-240 שנה , ובמקרה כזה אמנם הקצבה תהיה נמוכה יותר אך במקרה של פטירה בטרם עת יקבלו הפורש/יורשיו סכום של 600,000 ₪ ברוטו .

מדובר בפער של כ-165,000 ₪ ברוטו על סכום של 500,000 ₪ – פער משמעותי שבמונחי נטו עוד עשוי לגדול.

במקרה זה אמנם סכום הקצבה שיקבל הפורש לכל חייו זהה אך במקרה של פטירה בטרם עת יורשיו יקבלו הרבה פחות כסף .

במקרה שבו הכנסתו הכוללת של הפורש היתה גבוהה עוד יותר הרי שגם הקצבה שהיה מקבל במקרה של משיכה והפקדה לקצבה מוכרת היתה גבוהה יותר .

לסיכום : כפי שנוכחנו כאן במקרה שבו ההכנסה המצרפית של הפורש גבוהה בהחלט יתכן מצב שבו כלכלי יותר לא להמיר את הסכום ההוני לקצבה מזכה עפ"י המקדם הנמוך המובטח, אלא למשוך אותו ולהפקיד לטובת קצבה מוכרת ופטורה ממס עם מקדם גבוה בהרבה.

במאמר קודם הדגמנו כיצד במקרים של הכנסה גבוהה בפרישה יתכנו מצבים בהם עדיף שלא לנצל את המקדם הנמוך לטובת המרת סכום שניתן למושכו כהון , לקצבה .

במאמר זה נדגים כיצד גם אם הכנסתו היחידה של הפורש מגיעה מהפוליסה עם מקדם ההמרה הנמוך והמובטח , ייתכן בהחלט מצב שבו כלכלי יותר שלא לנצל את המקדם הנמוך על חלק מהצבירות בפוליסה – ואיך זה קשור למשיכה לשיעורין.

נחזור לדוגמא שבה לפורש יש צבירה בפוליסה של 1.5 מש"ח ומתוכה 500 א ₪ ניתנים למשיכה כהון .

במקרה זה במידה וימיר הפורש את הסכום שניתן למשיכה כהון לקצבה לפי המקדם המובטח הנמוך יקבל תוספת קצבה של 3,631 ₪ ברוטו , בהנחה שלפורש נשאר פטור מינימלי של 14% מתקרת קצבה מזכה נכון ל-2019 מדובר בתוספת קצבה נטו של 3,119 ₪ והיא תגדל עד לסכום של 3,265 ₪ עם הגידול הסופי בגובה הפטור שצפויה ב-2025.

את אותה הכנסה נטו הוא יוכל לקבל אם יבצע משיכה לשיעורין ( משיכה בסכום קבוע מידי חודש ) של הצבירה הזו בהנחת תשואה ממוצעת של 4% נטו על ההשקעה לתקופה של 19 שנה . בהנחת תוחלת חיים ממוצעת ( כ-84 שנה לגברים בני 67 ) זה בהחלט צפוי להספיק .

חשוב להבין : המרת צבירה במוצר פנסיוני לקצבה הינה עסקה שבה הפורש מעביר מעביר את הסכום שצבר לרשות חברת הביטוח / בית ההשקעות והם בתמורה מתחייבים להעביר לו את סכום הקצבה שחושב לכל ימי חייו בהתאם למסלול שבחר.

כך שכפי שכבר ציינו במידה ויש ברשות הפורש פוליסה ותיקה שנפתחה לפני שנת 2001 במסלול הפרישה הסטנדרטי במקרה פטירה ישלימו ליורשיו עד לסך של 120 קצבאות .

במקרה שלנו אם ימיר את הצבירה ההונית לקצבה יקבל 3,119 ₪ תוספת נטו לקצבתו אם ילך לעולמו אחרי 5 שנים אלמנתו תקבל את סך הקצבה ברוטו פטורה ממס בשל פטור קצבת שארים – 3631 ₪ לתקופה של 5 שנים נוספות ו…זהו

כלומר במקרה שלנו זה אלמנתו של הפורש תקבל סכום כולל של 217,860 ₪ . המשמעותי היא שהפורש ואלמנתו יקבלו כנגד 500,000 ₪ שהעבירו לחברת הביטוח החזר בשווי 405,000 ₪ בלבד – 95,000 ₪ נשארו אצל החברים בחברת הביטוח.

לעומת זאת אם לא ימיר את הכספים לקצבה אלא יבצע משיכה לשיעורין ואיתרע מזלו ונפטר לאחר 5 שנים מיום המשיכה הראשונה , הצבירה נשארת ברשותו וכל מה שנותר ממנה לאחר משיכה של 3,119 מידי חודש לתקופה של 5 שנים יעבור לאלמנתו – במקרה זה מדובר בלא פחות מ-405,604 ₪ .

המשמעות הכספית במקרה שלנו היא שאם אכן היה בוחר הפורש להמיר גם את הסכום שניתן למשיכה כהון לקצבה לפי המקדם הנמוך והמובטח הרי שבמקרה של פטירה בטרם עת לאחר 5 שנים אלמנתו / משפחתו של הפורש היתה מאבדת לא פחות מ-188,000 ₪ .

גם אם אינך חושש מפטירה בטרם עת ( למרות שאיש מאיתנו אינו יודע אם ומתי זה יקרה ) כבר הראנו שמשיכה לשיעורין במקרה שלנו צפויה להספיק לפורש להכנסה זהה לזו שהיה מקבל אם היה ממיר את הסכום לקצבה לתקופה של 19 שנה- עד גיל 86 .

כמובן שאם יש למשל היסטוריה של אריכות ימים במשפחה וישנה אופטימיות להגעה לעשור העשירי ההמרה לקצבה תשתלם יותר .

לעומת זאת במקרה של משיכה הונית ישנו יתרון בולט : הסכום לא עובר לחברת הביטוח ונשאר לשימושו של הפורש. לפיכך יכול הפורש לנתבו להשקעות יצירתיות כאלו ואחרות גם מחוץ להשקעה סטנדרטית במסלול כללי בשוק ההון בהשקעות אלטנרטיביות כאלו ואחרות ובכך לייצר תשואה גבוהה יותר על הסכום .

לשם המחשה – אם בחוכמה ידע הפורש להגדיל את התשואה הממוצעת על אותם 500,000 ₪ מ-4% נטו ל-5.5% המשיכה לשיעורין תספק לו סכום זהה לזה של הקצבה שהיה מקבל לתקופה של 23 שנה – עד גיל 90 .

לחילופין יוכל לקבל סכום גבוה יותר מידי חודש .

נקודה חשובה נוספת : במקרים רבים אנו נתקלים בפורשים שאינם זקוקים לקצבה הנוספת לצורך מחייתם השוטפת בשל הכנסה מספקת ממקורות אחרים . במקרה כזה כמובן שאין הצדקה להמיר את הצבירה ההונית לקצבה בשל הסיכון שבהפסד כספי משמעותי למשפחה במקרה של פטירה בטרם עת והויתור על האפשרות לבצע השקעות לפי ראות עיני הפורש עם הכספים שיצאו מרשותו לטובת קבלת הקצבה.

נניח שאותו פורש אינו זקוק להכנסה הנוספת אך היה פועל "אוטומטית" ומנצל את המקדם הנמוך והמובטח גם על הסכום שיכול למשוך כהון .

בהנחה של תוחלת חיים ממוצעת 84 שנים היה מקבל שווי כלכלי על סך התשלומים בהינתן ריבית שנתית של 4% נטו – 805,796 ₪

אם לא היה ממיר לקצבה אלא משקיע את הסכום במלואו מיום היציאה לפנסיה כראות עיניו בהנחה של תשואה שנתית של 4% נטו היה מותיר אחריו 973,785 ₪ – פער של 168,000 ₪ !

במידה והיה משכיל לייצר תשואה גבוהה יותר על אותם 500,000 ₪ הפער היה גדל אף יותר – לשם המחשה תשואה שנתית ממוצעת של 5.5% נטו היתה מותירה ליורשיו לא פחות מ-1.1 מיליון ₪ .

לסיכום : שוב נוכחנו שהחלטות "אוטומטיות" יכולות לייצר הפסד פוטנציאלי של עשרות אלפי שקלים ואף יותר , וכל החלטה גם אם היא נראית מובנת מאליה כמו ניצול מירבי של האפשרות להמרה לקצבה במקדם נמוך צריכה להבחן בהתאם לצרכים ולהעדפות של הפורש לאחר תכנון פרישה מקצועי.