מי מכם שחוסך לפנסיה באמצעות קרן ותיקה שבהסדר ( דוגמת מקפת הותיקה , מבטחים הותיקה , קגמ וכו'..) בוודאי יודע שהצבירת הזכויות המקסימלית נעצרת ב-70% מהשכר הקובע .
בניגוד למוצרי פנסיה אחרים קרן פנסיה ותיקה משלמת את הפנסיה שלה בהתאם לזכויות שצבר החוסך וללא תלות בגובה הסכום שרשום לזכותו בקרן .
כל שנת עבודה מקנה לחוסך זכויות בגובה 2% מהשכר הקובע. ( עד הגיעו לגיל הפרישה ואז הצבירה מואצת ) עד לשיעור מקסימלי של 70% .
לפיכך לא פעם חוסכים ותיקים שזוכים להגיע לצבירה של 70% בקרן הותיקה עוד בטרם הגיעו למועד הפרישה מקבלים המלצה מקצועית להפסיק את ההפקדות לקרן שכן הצבירה הגיע לסכום המירבי ואין בהם תועלת , את ההפקדות שלא יעברו לקרן הותיקה ימליצו להפקיד לקרן חדשה / ביטוח מנהלים / קופות גמל על מנת לייצר צבירה נוספת שתייצר קצבה נוספת .
אולם המלצה זו אינה נכונה בהכרח ובמקרים מסויימים חוסך שילך בעקבותיה עלול להפסיד סכומי כסף ניכרים של עשרות אלפי שקלים במצטבר ואף יותר !
הסיבה לכך היא שאמנם גובה האחוז המצטבר נעצר ב-70% אולם הוא רק חלק אחד במשוואה שמרכיבה את הקצבה אותה יקבל החוסך. החלק השני במשוואה הוא השכר הקובע , ונתון זה דווקא נתון לשינויים עם המשך ההפקדות לקרן גם אחרי הגעה לצבירה המירבית.
השכר הקובע מחושב בשתי שיטות שונות בכפוף לקרן הספציפית שבהסדר שבה נחסכים הכספים.
1. שיטת ממוצע יחסי שכר ( בקג"מ ומקפת ) – השכר הקובע בשיטה זו מבוסס על המשכורות שבוטחו בכל אחד מחודשי הביטוח בקרן (המשכורות מהן שולמו דמי גמולים לקרן). לכל חודש ביטוח נקבע יחס שכר הנוצר מחלוקת המשכורת המבוטחת בחודש הביטוח המסוים בשכר הממוצע במשק באותו החודש.
2. שיטת שכר הקובע בשיטת שלוש שנים ( ביתר הקרנות ) – השכר הקובע בשיטה זו מבוסס על ממוצע ריאלי של המשכורות המבוטחות ב- 36 החודשים (3 שנים) שקדמו למועד הפרישה מתואמות למשרה מלאה, כשהוא מוכפל בממוצע שיעורי המשרה של המבוטח לכל אורך שנות הביטוח בקרן.
שיטת השכר הקובע לקצבה שהייתה קיימת בקרן על פי התקנון שהיה בתוקף עד 30/09/2003 היא שיטת שלוש שנים אחרונות.
החל מאוקטובר 2003, בהתאם להוראות התקנון האחיד, השכר הקובע לקצבה מחושב על פי ממוצע משוקלל של השכר הקובע בשיטת שלוש השנים לגבי הוותק הפנסיוני שנצבר עד חודש 10/2003, והשכר הקובע בשיטת ממוצע יחסי השכר לגבי הוותק הפנסיוני שנצבר מחודש 10/2003 ועד מועד הפרישה. דהיינו, השכר הקובע יחושב פעמיים – פעם לפי כל שיטה, כאשר השקלול בין התוצאות המתקבלות בשתי השיטות יהיה השכר הקובע לחישוב קצבה.
המשמעות היא שלא משנה באיזו קרן חסכתם עדיין לשיטת הממוצעים יש משקל בגובה השכר הקובע הסופי שלפיו מחושבת הפנסיה שלכם .
שימו לב : החודשים בגינם מפקידים לקרן גם לאחר הגעה לצבירה של 70% נכללים בחישוב של שיטת הממוצעים. מאחר ולרוב החוסך בתחילת דרכו בשוק העבודה מרוויח משכורות נמוכות יותר מאשר סמוך למועד הפרישה בסוף הקריירה , ומאחר ובשיטת ממוצעי השכר נלקחים בחשבון 420 יחסי השכר הגבוהים ביותר הרי שיש סיכוי סביר בהחלט שהמשך הפקדות לקרן הותיקה גם לאחר ההגעה לצבירה המירבית תכניס לחישוב יחסים גבוהים בשל שכר גבוה שהפורש מרוויח כיום ותוציא מהחישוב יחסים נמוכים שנובעים מהשכר הנמוך שהרוויח בתחילת דרכו בקרן . התוצאה תהיה הגדלת השכר הקובע וכתוצאה מכך הגדלת הקצבה שיקבל החוסך .
נתון חשוב נוסף : קרן הפנסיה מפצה את החוסך בגין כל חודש של הפרשה בגובה 6.5% מהשכר הקובע לכל חודש הפקדה עודף עד לגיל הפרישה החוקי . כך לדוגמא חוסך שהתחיל לעבוד להפריש לקרן בגיל 25 ולפיכך הגיע לצבירה מרבית כבר בגיל 60 , והשכר הקובע שלו עומד על 15,000 ₪ במידה וימשיך להפקיד לקרן עד לגיל הפרישה החוקי 67 צפוי לקבל מענק שנים עודפות בגובה 78,750 ₪ .
מבדיקות שערכנו לחוסכים בקרנות הותיקות מתברר במקרים רבים כי המשך ההפקדות לקרן הותיקה גם אחרי הגעה לצבירה של 70% מהשכר הקובע , העניקה לפורש תוספת קצבה ומענק שנים עודפות בעל ערך כלכלי רב הרבה יותר מזה שהיה מקבל אילו היה מפסיק את ההפקדות ומנתב אותם למוצר חלופי.
אם כך ניתן לראות דוגמא נוספת כיצד קבלת החלטה "אוטומטית" בהתאם להמלצות גורפות שניתנות כלאחר יד יכולות לעלות ביוקר. הבחינה של המשך כדאיות ההפקדה לקרן הותיקה הינה בדיקה מורכבת שמצריכה מעבר קפדני על מסד נתונים רחב הכולל את שיעור ההפקדה בגין כל חודש בו הפריש החוסך לקרן , ועל כן כל המלצה שניתנת בנושא שאינה כוללת בדיקה מקיפה כזו היא המלצה חלקית ולא מבוססת שיכולה לגרור בצידה נזקים כספיים משמעותיים.
